לשמור על כיוון בגיטרה – חלק ב'

במאמר הקודם דיברתי על הכיוון הפנימי של הגיטרה – האינטונציה. הפעם אדבר על הכיוון הכללי של הגיטרה ועל איך לשמור על הכיוון במהלך הנגינה.

יציאה מכיוון במהלך הנגינה היא בעיה נפוצה אצל הרבה מהגיטריסטים, והיא מתעוררת בעיקר בגלל קשירת מיתרים לא נכונה ונאט לא מטופל. במקרים מסויימים הבעיה נובעת מליקויים במפתחות הכיוון ולפעמים יותר מגורם אחד אחראי לכך.

במאמר הזה אתמקד בקשירת מיתרים ובטיפול בנאט, שהם הגורמים הנפוצים ליציאה מכיוון ברוב הגיטרות בהם אני מטפל.

נגנים שואלים אותי "כמה ליפופים של מיתר זה נכון?" וגם "האם להשתמש בכל אורך המיתר או לקצר אותו כשאני קושר מיתרים?". אז ככלל, אם יש מעט מידי ליפופים של מיתר או יותר מידי ליפופים נוצר חופש והחלקה של המיתר באיזור המפתח שגורמים ליציאה מכיוון בעיקר בזמן מתיחות (Bend) ושימוש בטרמולו או גשר צף.

קשירת מיתרים נכונה תמיד תכלול ליפוף אחד מעל חור המפתח ושלושה עד ארבעה ליפופים מתחתיו. מצב זה יוצר נעילה על קצה המיתר שלא מאפשרת לו לזוז בזמן הנגינה.
כשמחליפים מיתרים בגיטרה וקושרים אותם בצורה נכונה רצוי למשוך את המיתר במעט כח כדי להדק את הרווח שבין הליפופים, וזאת כדי למנוע יציאה מכיוון שקיימת בעת החלפת מיתרים. חזרה על התהליך הזה 3 או 4 פעמים לכל מיתר בדרך-כלל תתן יציבות לכיוון הגיטרה והכיוון ישמר במהלך הנגינה.
כל זאת בהנחנה שהנאט מטופל כמו שצריך והמפתחות תקינים.

טיפול בנאט הוא חלק מטיפול הסט-אפ שעושים לגיטרה פעמיים בשנה. כשאני מטפל בנאט אני דואג לכך שרוחב החריץ יהיה תואם לרוחב המיתר, וזאת ע"י שימוש בשופינים מיוחדים בעוביים שונים התואמים למידות המיתרים.
טיפול נכון בנאט מאפשר למיתר תזוזה חופשית בתוך החריץ. אם המיתר יתפס בחריץ בזמן מתיחה למשל, הוא לא יחזור למקומו המקורי ובעצם יצא מכיוון. החיכוך הזה בתוך חריץ הנאט הוא כמעט ולא מורגש, אך התוצאה של יציאה מכיוון ברורה מאד!

במאמר הבא אדבר על הגורמים ליציאה מכיוון שנגרמת ממפתחות הכיוון.

 

 

אשמח לתגובתכם כאן: