סטאפ לגיטרה אקוסטית – דברים שכדאי לדעת

טיפים והדרכותסיפורים אקוסטיים

אז יש לכם גיטרה אקוסטית שאתם ממש אוהבים, הצוואר מתלבש לכם בדיוק לתוך היד, והצליל הוא בדיוק מה שאתם אוהבים….. אבל….
אבל, היא לא כל כך נוחה לנגינה והיא צריכה סטאפ.
בניגוד לגיטרה חשמלית בה ניתן לשלוט על כל הזוויות והגבהים באמצאות ברגים, בגיטרה אקוסטית המצב קצת שונה:

הצוואר מודבק לגוף וזווית החיבור שלו נתונה על ידי היצרן.
האוכף (כן כן הלבן הזה שישוב בגשר והמיתרים נשענים עליו 🙂 ) צריך להתאים בצורה שלו לצורה הקמורה של הצוואר – ואם לא אז צריך לשייף ולהתאים אותו.
הגובה של האוכף, גם הוא נשלט על ידי שיוף.
וכמובן האינטונציה, שבגיטרה חשמלית פשוט מזיזים כמה ברגים והגיטרה באינטונציה, גם אותה צריך לאזן בשיופים עדינים של האוכף.

אבל הבעיה הכי גדולה כשבאים לעשות סט-אפ לגיטרה אקוסטית, ואת זה הרבה נגנים לא יודעים, היא הגבול התחתון של גובה הגשר.
שכשבאים להנמיך את גובה המיתרים באוכף, הגובה של הגשר עצמו, בתוכו יושב האוכף, קובע את הגבול התחתון אליו ניתן לרדת בגובה האוכף.

בגיטרה שלפניכם זו בדיוק היתה הבעיה. האוכף במצבו הנמוך ביותר עדיין לא היה מספיק נמוך כדי לאפשר אקשן נמוך בגיטרה, והגיטרה היתה לא נוחה בכלל!

מה שעשיתי נקרא הקצעת גשר. זו פעולה בה מורידים, בעזרת מקצוע, כמה מילמטרים של עץ מהגשר.

לאחר שהורדתי כ 3 מילימטרים של עץ מחלקו העליון של הגשר החלקתי את העץ בעזרת ניירות לטש עד לקבלת גימור חלק ויפה.
לאחר מכן בדקתי אם הפינים שמחזיקים את המיתרים נכנסים בצורה טובה לחורים שלהם.

מכיוון שהפינים האלה הם בעלי צורה של קונוס הם לא נכנסו עד הסוף לחור בעקבות ההקצעה והייתי צריך להרחיב את החורים בעזרת מָקְדֶד  (reamer), כלי מיוחד שחותך בצורה זהה לצורה הקונית של הפין.

אחר כך צבעתי את הגשר בצבע שחור בייץ וכיסיתי אותו בלקה בעזרת פד מריחה

אפשר לראות בתמונה את הקו שסימנתי על האוכף שם היה קו הגשר המקורי. עכשיו שיש יותר מרחב, שייפתי את הגשר עד שהגיע לאקשן נמוך ועכשיו הגיטרה לא רק נשמעת טוב, היא גם נעימה לנגינה 🙂

*** רוצים לדעת לעשות סטאפ בעצמכם? הכנסו לכאן להמשך….

אשמח לתגובתכם כאן: